א.    מה הטענה המרכזית שלכם ?

 העובדות הפשוטות מצביעות על עיוות דרמטי והיעדר שוויון הזדמנויות לתושבים השונים במרחב הנגב.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1] עולה שרמת נגב מקבלת 52 מיליון שקלים ארנונה שאינה למגורים (בעיקר ממתקנים לאומיים שהמדינה יזמה והקימה) לעומת ירוחם שמקבלת פחות מעשרה מיליון שקלים (בעיקר מתעשייה). כשמחלקים את ההכנסות הללו במספר התושבים בכל אחת מהרשויות עולה שעל כל שקל שתושב ירוחם מקבל מארנונה שאינה למגורים, תושב רמת הנגב מקבל מעל לשמונה שקלים.

1

תרשים 1: הכנסות מארנונה שאינה למגורים ומספר תושבים 2011 – רמת נגב וירוחם

ב.    אולי רמת נגב זקוקה ליותר כספים מאשר ירוחם לצורך מתן שירות לתושביה?

משרד הפנים קובע בנוסחת גדיש מהי ההכנסה הנדרשת לכל רשות על מנת לספק את השירות הנורמטיבי  לתושביה. החישוב מורכב ולוקח בחשבון את כל המשתנים הרלוונטיים: גודל היישוב, מצב סוציואקונומי, פערים באוכלוסייה בתוך היישוב, אחוז הילדים ביישוב, אחוז הזקנים ביישוב, אחוז העולים ביישוב וכיו"ב. עבור מועצות אזוריות המפתח הבסיסי גבוה הרבה יותר מהמפתח למועצות מקומיות. בנוסף נלקחים עבורן בחשבון גם מספר היישובים במועצה והמרחקים בין היישובים.

על פי מפתחות משרד הפנים[2], רמת נגב נהנית מעודף הכנסה של 23,728,665 ₪ בשנה. כאמור, עודף זה נותר אחרי שכבר לוקחים בחשבון את המרחקים הגדולים בין היישובים במועצה, את מספר היישובים וכיו"ב. כל ההוצאות הללו נלקחו בחשבון בנוסחה, וגם אחריהן רמת נגב נשארת עם עודף של קרוב ל- 24 מיליון שקלים  בו היא משתמשת להרעיף מכל טוב על תושביה, לתקצב כל מיני פונקציות, להשקיע בתכנון ופיתוח ועוד.

ירוחם, לעומת זאת סובלת על פי מפתחות משרד הפנים מחוסר הכנסה של 17,288,994 ₪ בשנה.

2 

תרשים 2: עודף/חוסר הכנסות ביחס להוצאה נורמטיבית על פי נוסחת גדיש 2012 – רמת נגב וירוחם

החוסר הזה אמור להיות מכוסה באמצעות תקציב האיזון של משרד הפנים. אולם החוסר בפועל גדול יותר  וההשלמה אינה מלאה.

יתרה מכך, כשמחלקים את העודף התקציבי של הרשויות המתועדפות (הרשויות בעלות עודפי הכנסה ביחס להוצאה הנורמטיבית) במספר התושבים, עולה שמועצה אזורית רמת נגב היא אחת מארבע הרשויות בעלות העודף התקציבי הגבוה ביותר לתושב מעבר להוצאה הנורמטיבית.

טבלה 1: רשויות מתועדפות – עודף הכנסות 2012

שם הרשות

מענק מודל 2012

מספר תושבים (אלפים)

 עודף הכנסות לתושב

תמר

(55,281)

1.3

             42,524

כפר שמריהו

(10,564)

1.8

               5,869

סביון

(17,170)

3.1

               5,539

רמת הנגב

(23,729)

5.1

               4,653

מתוך אתר משרד הפנים. רשויות שעל פי נוסחת גדיש יש בהן עודף הכנסה ביחס להוצאה הנורמטיבית (ערך שלילי למענק מודל). מאתר הלמ"ס הוספנו את מספרי התושבים העדכניים ביותר הפתוחים לציבור (2011). העמודה השמאלית היא המנה – עודף הכנסות לתושב. בטבלה נכללו 18 הרשויות בעלות עודף ההכנסה הגבוה ביותר לתושב בסדר יורד.

חשוב לציין שעודפי ההכנסות של רמת נגב מקורם במתקנים לאומיים (בעיקר בסיסי צבא) שמדינת ישראל יזמה והקימה בשטחה. מדוע שההכנסה שמתקנים אלה מניבה לא תעבור למי שזקוק לה ומגיע לו יותר? מה גם שמתקנים אלו נמצאים ברובם בסמיכות גדולה לירוחם (לרבות שטחי האימונים) ומשפיעים באופן יומיומי וישיר על רווחת תושביה.

 עינינו לא צרה בתושבי רמת נגב, אולם החוסר התקציבי בו נמצאת המועצה שלנו משפיע עלינו באופן יומיומי כפי שנפרט בהמשך. שוויון ההזדמנויות בין תושבי ירוחם לתושבי רמת נגב מופר באופן חמור ואנו מבקשים לאזן את המצב. שינוי הגבול בין רמת נגב לירוחם כך שהמתקנים הלאומיים הסמוכים לירוחם  יהיו בשטח המוניציפלי שלה יאפשר רמת שירותים סבירה של מועצת ירוחם לתושביה. זאת מבלי לפגוע ברווחת תושבי רמת נגב שגם לאחר התיקון צפויים להישאר עם עודף הכנסות.

ג.     הסוגיה הזו היא דבר חדש?

סוגיית הצדק החלוקתי בשטחי שיפוט אינה חדשה, ויש לא מעט רשויות שעסוקות בה. באופן ספציפי, הפער הבלתי נסבל בין ירוחם לרמת נגב מקבל התייחסות נרחבת כבר בדוח מבקר המדינה לשנת 1999 [3]. המבקר, כב' השופט אליעזר גולדברג, לא חסך במילים ובנתונים להדגים ולהתריע על העיוות המתמשך ב"חלוקת העושר האזורי" בין ירוחם לרמת נגב ובין מועצות מקומיות ומועצות אזוריות נוספות.

הנה מספר ציטוטים נבחרים מהדו"ח:

"חישוב ההכנסות לתושב מארנונה בגין מתקנים ביטחוניים-צבאיים מעלה, שככלל, נמצאות המועצות האזוריות בראש רשימת הרשויות הנהנות מההכנסות, שכן אוכלוסייתן מועטה והכנסותיהן גבוהות; ואילו ערי הפיתוח נמצאות בתחתית הרשימה. כך, למשל, הארנונה לתושב בגין מתקנים ביטחוניים-צבאיים במועצות האזוריות חבל אילות ורמת נגב, בשנים 1999-1997, היתה בממוצע יותר מ-3,000 ש"ח לשנה, ובמועצה אזורית מרחבים כ-1,000 ש"ח בממוצע לשנה. בה בעת, רק לשלוש ערי פיתוח במחוז הדרום שולמה ארנונה בגין מתקנים ביטחוניים-צבאיים: למצפה רמון כ-400 ש"ח בממוצע לשנה לתושב; לבאר שבע כ-36 ש"ח; ולדימונה פחות מ-10 אגורות בממוצע לשנה לתושב."

"ביטול הפטור מתשלום ארנונה על נכסים המוחזקים בידי הממשלה או מטעמה, נועד להגדיל את הכנסתן של "ערי עולים", אולם בפועל ערי הפיתוח, שכולן הוכרזו "ערי עולים" – כמעט אינן נהנות מהטבה זו."

"לדעת משרד מבקר המדינה אין להתעלם מצורכי המועצות האזוריות במחוז, מההוצאות המיוחדות שלהן – בין היתר בשל פיזור אוכלוסייתן – ומהעדר אפשרויות לפיתוח של חלק משטחן. עם זאת, כיוון שמתקנים ביטחוניים-צבאיים שייכים למדינה, והקמתם ופיתוחם אינו תוצאה של יוזמה של רשות מקומית מסוימת, וכיוון שהרשויות נושאות בהוצאות מועטות, בדרך כלל, על תחזוקתם של המתקנים, ראוי לשקול דרכים לשתף את כלל הרשויות המקומיות שבאזור, ולו רק בחלק מההכנסות מארנונה בגין מתקנים אלה."

אולם מאז ועד היום לא נעשה כל מהלך משמעותי לשינוי יחסי ההכנסות המעוותים בין ירוחם לרמת הנגב. נהפוך הוא. המצב רק החריף:

כשבודקים בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הגידול בארנונה ששילשלו משרדי הממשלה לקופת המועצה האזורית רמת נגב לאורך זמן, מסתבר שבשבעהשניםהאחרונות לגביהןישנתונים פתוחים לציבור – 2011-2004, זינקוהכנסותהמועצההאזוריתרמתנגבממתקניםלאומיים ('יתר סוגי הנכס') מ-17 מיליוןשקליםבשנה ל-46 מיליוןשקליםבשנה על אותו מספר תושבים (למעשה הנתונים אף מצביעים על ירידה במספר התושבים הרשומים).

3

תרשים 3: גידול בהכנסות לעומת מספר תושבים רמת נגב 2011-2004

טבלה 2: גידול בהכנסות לעומת מספר תושבים רמת נגב 2011-2004

שנה

ארנונה ממתקנים לאומיים ('יתר סוגי נכס'. אלפי ₪)

מס' תושבים (אלפים)

2004

17,244

5.6

2005

17,152

5.8

2006

(אין נתון. חושב ממוצע)

6.0

2007

(אין נתון. חושב ממוצע)

6.2

2008

33,333

6.3

2009

37,710

4.8

2010

45,183

4.9

2011

45,922

5.1

מדוע צריכה הייתה רמת נגב תוספת של עוד שלושים מיליון שקלים בתוך שבע שנים, קפיצה של כמעט פי שלושה מההכנסות הנדיבות שקיבלה מהמדינה עוד קודם? האם לא נכון, צודק והוגן יותר לחלק את ההכנסות הללו באופן שוויוני יותר?

בימים אלה מתחולל שינוי בשטח. קריית ההדרכה בצומת הנגב הולכת ומוקמת. אולם יש לשים לב: כל  הנתונים עד כאן מתייחסים לעיוות בחלוקת הגבולות וההכנסות הקיימות. וודאי שיש לכלול את קריית ההדרכה בשטחה של ירוחם (גם משיקולים תכנוניים כפי שנפרט בנפרד) אולם גם אז התוצאה תהיה רחוקה מלתקן את העיוות הקיים. רק הכללה של כל הבסיסים הסמוכים לירוחם בנוסף לקריית ההדרכה תיצור שוויון הזדמנויות לתושבי ירוחם.

ד.     לשם מה נחוצות לירוחם ההכנסות הללו?

המדינה הקימה את ירוחם לפני שישים שנה, אך לא סיפקה לה בסיס כלכלי עצמאי איתן שיקיים אותה. מיסי הארנונה שעיריות גובות מהתושבים מספקים רק חלק מהתקציב הנחוץ לקיומן, גם אם מדובר בגבייה מלאה מהתושבים (בירוחם אחוז גביית הארנונה מהתושבים עומד על מעל 90%!). ההכנסות הגדולות באות מארנונה מעסקים, מפעלים ומתקנים לאומיים. הארנונה מהעסקים המעטים והמפעלים שבתוך תחום השיפוט של ירוחם לא מספקת את צרכי היישוב המרובים. בעבר, המדינה הייתה משלימה את החסר על ידי תקציבי איזון ותקציבים מיוחדים, אולם בשנים האחרונות חל קיצוץ דרסטי בתקציבי האיזון, וירוחם נאלצת להתמודד עם מציאות תקציבית בלתי אפשרית.

במרחק חמש דקות נסיעה מערבה, צפונה ודרומה מירוחם שוכנים בסיסי צה"ל גדולים, אך הארנונה מהם זורמת לקופתה של המועצה האזורית רמת נגב.

ירוחם מבצעת מהלך אסטרטגי ארוך טווח שמטרתו לבסס לאורך שנים את עצמאותו הכלכלית של היישוב. אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת היא להעביר את הבסיסים הללו לשטחה של ירוחם, כך שמיסי הארנונה מהם יספקו חלק חשוב בחמצן הכלכלי הנדרש לקיומה של ירוחם.

ה.    איך זה משפיע עלינו כתושבי ירוחם באופן מעשי?

ירוחם הוא יישוב נהדר ואהוב על כולנו. טוב לחיות בו, ובכל זאת, אנו משוכנעים שהיה יכול להיות עוד יותר טוב לחיות בו, אם לרשות המקומית היו עומדים משאבים כלכליים בסיסיים שהיו מאפשרים לה לספק שירות טוב יותר לאזרחים, ולפעול לפיתוחה העתידי של העיר.

אם למועצה המקומית בירוחם היו עומדות רק חלק מהכנסות הארנונה העומדות לרשותה של המועצה האזורית רמת נגב, היא הייתה יכולה, בין השאר:

  • ·         להשקיע יותר בתחום החינוך, מבלי להישען באופן תמידי על נדיבותם של תורמים. להעסיק כמות הולמת של סייעות בגני הילדים, לאפשר סביבת משחקים נאותה יותר בחצרות הגנים, לאפשר כיתות פחות צפופות בבתי הספר, לממן יותר מלגות לחוגים עבור מטופלי הרווחה הרבים ביישוב ועוד. עודפי הכנסות גדולים ממתקנים לאומיים מהם נהנית מועצת רמת נגב מאפשרים לתושביה ליהנות מכל אלה. חלוקה צודקת תאפשר זאת גם לתושבי ירוחם.
  • לממש את הפוטנציאל התיירותי הגדול של ירוחם שרק חלקו ממומש כיום. אגם ירוחם והמכתש הגדול הצמודים לירוחם הם מכרות זהב תיירותיים, אך ירוחם מתקשה במשך עשרות שנים לנצל ולפתח מכרות אלו, גם לאחר שחלקם הועברו לשטח השיפוט שלה. זאת משום שלרשות המקומית אין די תקציב אפילו להעסיק רכז תיירות יישובי בשכר, כפי שנעשה ברמת נגב, שלא לדבר על תקציבי פיתוח לתחום, וההשלכות נראות בשטח. גופים שונים בירוחם אכן "משתמשים" בסביבת היישוב, העשירה בערכי טבע, נוף והיסטוריה, לפעילות תיירותית ענפה עם קבוצות מבקרים, אולם הפעולות השונות טרם זכו לקידום ויחצו"ן, על אף יוזמה מלמטה למקסם את שיתוף הפעולה ביניהם ולפרסם פעילות ביחד. גם כאן, העדר תקציבים עירוניים להשקעה בתיירות מונע מירוחם אפשרות לפתח אפיקים כלכליים נוספים לרווחת התושבים והבטחת עתיד טוב יותר ליישוב. בנוסף, חלוקת הגבולות יוצרת מצבים אבסורדיים כדוגמת השארת המכתש הגדול מחוץ לתחום השיפוט של ירוחם עובדה הגורמת להשארתו מוזנח ולא מפותח, בזמן שיכול היה להוות נקודת תיירות מהמעלה הראשונה לקידום ירוחם והאזור כולו (היבטים אלה יורחבו בהצגה נפרדת בפני הוועדה).
  • לממש את הפוטנציאל הרב הגלום בהקמתה של קריית ההדרכה. במציאות מתוקנת, הרשות המקומית הייתה אמורה להעסיק לפחות אדם אחד שימונה על הקשר עם קריית ההדרכה וידאג לממש את ההזדמנות הגדולה הטמונה בהקמתה ובקיומה של קרייה זו בסמוך לירוחם. לבעלי תפקידים ברשויות מבוססות כמו רמת נגב עומדים גם יכולת כלכלית וגם פניות שאינם עומדים לרשותם של בעלי תפקידים ברשות כמו ירוחם, שנמצאת במחסור קבוע של מקורות תקציביים. אין פלא אפוא, שבזמן שירוחם נאבקת על יציבותה הכלכלית, מועצת רמת נגב כבר גוזרת קופונים מהקמתה של קריית ההדרכה. בעוד רשויות אחרות נאלצות לקחת הלוואות כדי לבנות מתקן טיהור שפכים, מועצת רמת נגב קיבלה מימון מלא ממשרד הביטחון לבניית מט"ש משותף לה ולקריית ההדרכה. כמו כן מועצת רמת נגב ומשרד הביטחון עומדים להקים מרכז מסחרי גדול ותחנת רכבת בחזית קריית ההדרכה, במרחק שני קילומטרים דרומה מצומת הנגב בו פונים לירוחם. רמת נגב ומשרד הביטחון שכחו את תושבי ירוחם כשקבעו את תחנת הרכבת מחוץ לציר הנסיעה שבין ירוחם לבאר שבע ומנעו מהם רצף תחבורתי. על פי התכנון, תושב מירוחם שירצה ליהנות מתחנת הרכבת החדשה יאלץ לנסוע לצומת הנגב ושם לטרוח אחר אמצעי תחבורה נוסף שייקח אותו שני קילומטרים דרומה לתחנה. ההתעלמות מהאינטרסים של תושבי ירוחם מאפיינת בינתיים כמעט כל מהלך בתכנון קריית ההדרכה והסיפור של תכנון תחנת הרכבת הוא רק סמל להתנהלות הכללית.

במצב הקיים של הפערים בין הרשויות, יש חוסר שוויון הזדמנויות במשיכת אנשי קבע העוברים דרומה להתגורר בירוחם, משום שרמת השירותים שירוחם מספקת לתושביה לא יכולה להתחרות בזו של רמת נגב הנהנית מעודפי הכנסות ממתקנים לאומיים. זהו עוד פן של החמצת ההזדמנות ההיסטורית הגלומה במעבר צהל דרומה, והחטאת כוונת הממשלה בהקמתה של קריית ההדרכה סמוך לירוחם. תיקון שטחי השיפוט יאפשר לממש את ההזדמנות הזו, כמו גם הזדמנויות דומות בעתיד.

  • לתקצב יוזמות של תושבים למען הקהילה. בירוחם יש חברה אזרחית פעילה מאוד. בעבר הרחוק המועצה המקומית הקצתה תמיכות שנתיות לעמותות וגופים וולונטריים שקידמו יוזמות חשובות  למען התושבים, אולם מזה שנים אין בכלל תמיכות מטעם הרשות, מכיוון שהיא עסוקה כל הזמן בהישרדות כלכלית. עם גרעון מובנה בתקציבה, המועצה המקומית ירוחם אינה יכולה לתמוך ביוזמות אלו, למנף אותן ולהעצימן. ישנם לא מעט פרויקטים שהצטמצמו מאוד או שכבר לא מתקיימים עקב העדר התמיכות המקומיות, למשל, תוכנית לימודית להכרת תולדות ירוחם וקהילותיה המגוונות שפעם הקיפה תלמידים מגן חובה עד כיתה י"ב, אירועי תרבות יחודיים לקהילות מסוימות וחוגי פיוט, אחזקת הארכיון הקהילתי, פעילויות לקירוב בין תושבים ממוצאים שונים ועוד. כל אלו פעולות שקשה למצוא להן מקורות מימון מחוץ לירוחם.
  • ·         להעניק יותר לצעירים, בני היישוב. הרווחה התקציבית במועצה אזורית רמת נגב לעומת החוסר התקציבי הקשה בירוחם באים לידי ביטוי בין השאר במתן הזדמנויות לא שוות לצעירים בשתי הרשויות ובצורך של ירוחם להישען על מקורות פילנתרופיים לא יציבים לצורך צמצום של הפער. גם לאחר שירוחם הצליחה לגייס במאמצים גדולים תרומות עבור צעיריה, עדיין מרכז הצעירים ברמת נגב נותן שירותים עשירים הרבה יותר לצעיריו בהשוואה לשירות שמקבלים צעירי ירוחם. חברה שחורטת על דגלה עקרונות בסיסיים של מוסר וצדק לא יכולה להרשות לעצמה פערים בשוויון הזדמנויות בין צעירים, הנובעים מהמקום בו הם נולדו. פערים אלו בתחילת דרכם של צעירים מיתרגמים לפערים חברתיים-כלכליים גדלים בהמשך.
  • לשפר את איכות החיים ביישוב בתחום שפ"ע ואיכות הסביבה. בעוד במועצה האזורית רמת נגב מחלקים פחי מחזור קטנים לכל תושב עבור פסולת רטובה ודואגים לאפשר הפרדה של כל סוגי הפסולת היבשה, בירוחם מתמודדים עם שיטת איסוף אשפה מיושנת, מאחר ואין לרשות אפשרות כלכלית להתקדם בתחום זה. כמו כן, לרשות מועצת ירוחם עומדים רק שבעה עובדי ניקיון המועסקים על ידי קבלן, דבר הפוגם ביעילות ואיכות עבודתם. משאבים נוספים היו מאפשרים לרשות המקומית להעסיק עובדי ניקיון נוספים, ובהעסקה ישירה. גם הנושא של קיימות, חיסכון באנרגיה ופיתוח מערך הגינות הקהילתיות לוקה בחסר, למרות עניין ומחויבות של תושבים רבים, כי אין לרשות המקומית תקציבים לרכז/ת קיימות או יכולת לפתח ולתחזק לאורך זמן יוזמות בתחום.
  • להשקיע, כמו רשויות אחרות, בתחום של יחסי ציבור, ביצירת לובי תקשורתי ופוליטי לצורך גיוס משאבים ולצורך ייצוג האינטרסים של ירוחם בכנסת ובממשלה. וזה עוד מבלי להזכיר את הצורך להיאבק בתדמית השלילית של ירוחם שעדיין נפוצה בקרב רבים בציבור הישראלי. אנו כתושבים מכירים דברים נפלאים שקורים ביישובנו, אך הרשות מתקשה לפרסם בצורה שיטתית את הפעילות החיובית, מהעדר תקציבים.

אלו הן רק כמה דוגמאות למעט שיכול היה לעשות הרבה.

ו.       האם החוסר התקציבי בירוחם אינו תוצאה של ניהול כושל של המועצה?

לחלוטין לא. מדובר בחוסר תקציבי מובנה. עוד לפני העברתה של ירוחם מניהולה של המדינה באמצעות הוועדה הקרואה בראשות עמרם מצנע לניהול על ידי המועצה הנבחרת בראשות מיכאל ביטון, התריע מצנע בפני שרי הפנים, האוצר ואף ראש הממשלה על כך שיש חוסר במקורות תקציביים לירוחם בהיקף של כ-25% מהתקציב! כל הפקידות במשרדי הממשלה מסכימה על כך שאין כל אפשרות לנהל לטווח ארוך את היישוב במצב הזה.

עובדי המועצה שלנו הם אנשים מקצועיים ומסורים, אבל כשמספר העובדים מצומצם מאוד עקב המצוקה התקציבית, נופלות המשימות הרבות על כתפי מעט אנשים והשירות לנו התושבים נפגע. כשבעלי התפקידים במועצה צריכים להשקיע הרבה ממשאבי הניהול שלהם בהישרדות תקציבית, לא נותר הרבה זמן, אנרגיות וקשב ניהולי לעיסוק בפיתוח. גם בהיבט הזה אין שוויון הזדמנויות במרחב. עודפי הכנסות גדולים ממתקנים לאומיים מהם נהנית מועצת רמת נגב מאפשרים לבעלי התפקידים בה לעסוק בפיתוח ולא בהישרדות כלכלית. חלוקה צודקת תאפשר זאת גם לבעלי התפקידים בירוחם.

ירוחם מבקשת להפסיק עם התלות התמידית בתקציבים ממשלתיים, ולהיות עצמאית מבחינה כלכלית. מתן הבסיס הכלכלי הדרוש לקיומו של היישוב באמצעות שינוי בשטחי השיפוט יהיה הדבר היעיל וההוגן ביותר מכל הבחינות.

ז.      למה נטפלנו דווקא לשכנים שלכם ברמת הנגב? אולי מה שנדרש הוא הלאמת ההכנסות מארנונה בכל הרשויות בארץ וחלוקה מחדש שלהם באופן צודק יותר?

ירוחם נאבקת לקבל שטחים והכנסות שהמדינה העניקה למועצה האזורית רמת נגב משום שגבול שטח השיפוט העובר בין שתי הרשויות חרץ את גורלה של האחת להיות מתועדפת (כאמור, אחת המתועדפות ביותר בארץ) ושל רעותה להיות מוחלשת. הקלפים חולקו באופן מאוד מאוד לא שוויוני. הגיע הזמן לחלק אותם מחדש בצורה הוגנת. שרטוט מחדש של הגבולות ישים קץ לחוסר שוויון ההזדמנויות הזה.

רעיון הלאמת הארנונות נכון אולי באופן אידאלי, אבל אין לו כל סיכוי להתממש בטווח הנראה לעין. הפתרון היחיד שיש לו היתכנות הוא שינוי גבולות.

גם בהיבטים של תכנון סביבתי, נכון יותר שהבסיסים הצבאיים הקיימים ואלה שעוד צפויים לקום במרחק דקות נסיעה ספורות מירוחם, יהיו בשליטתה של ירוחם, מתוך ראייה תכנונית כוללת למרחב סובב ירוחם (היבטים אלה יוצגו בנפרד בפני הוועדה).

חשוב להדגיש שאין לתושבי ירוחם כל יריבות עם תושבי מועצה אזורית רמת הנגב. נהפוך הוא. קיימים שיתופי פעולה מגוונים בין אנשים ומוסדות בשתי המועצות, ויש רצון רב לפתח ולהרחיב אותם עוד יותר. ירוחם ורמת נגב הם מרחב אזורי אחד. תושבי שתי המועצות שותפים יחד במעשה הציוני של יישוב הנגב. תושבי ירוחם פועלים להרחבת הדיאלוג ושיתופי הפעולה עם תושבי רמת נגב. אבל דיאלוג מעמיק וכן ושיתוף פעולה פורה יכולים לצמוח רק על בסיס של שוויון הזדמנויות וערבות הדדית בין כלל תושבי האזור.

ח.    אם ירוחם תקבל יותר כסף מבסיסים שיועברו אליה, יקטן בהתאם תקציב האיזון שירוחם מקבלת ממשרד הפנים, זה לא סתם משחק של העברה מכיס לכיס?

הטענה על כך שניוד הכנסות מרמת נגב לירוחם יהיה לכאורה "הצלבת מקורות" שלא ישנה באופן מהותי את הכנסות שתי הרשויות, היא בעייתית בלשון המעטה ולא עומדת במבחן המציאות העכשווית. תקציב האיזון המקוצץ שירוחם מקבלת מהממשלה רחוק מאוד מלספק את הצרכים הבסיסיים של היישוב, ואילו ההכנסות העצומות שמועצה אזורית רמת נגב מקבלת ממתקנים לאומיים הופכות אותה לעשירה ברמה שירוחם יכולה רק לחלום עליה.

חשוב לחזור ולהדגיש: גם לאחר שיתבצע צדק חלוקתי באזור, יישאר בידי המועצה האזורית רמת נגב די והותר תקציב על מנת לתת את השירות המיטבי לתושביה.

הגיע הזמן לשנות פרדיגמה ולהשוות את מידת העצמאות הכלכלית של כלל הרשויות באזור.

 

מודעות פרסומת